<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — שער מ"ד</h1>
<h2>דף ס:</h2>
דין המלוה את חברו על פירות ידועים ורוצה להחליף אותן פירות בפירות אחריני ודין זה מתחלק לשנים חלקים. החלק האחד אם היה נתינת המעות תחלה כדי שיתן לו בהם פירות שרוצה הלוקח להחליף בין שיהיו לו בין שלא יהיו לו יכול המוכר לקבלן על עצמו ואם היו מצויות באותו מקום כגון שהלוהו מאה זוזים על כור אחד של חטים ולא הספיק למשכו ממנו עד שנתיקר במאה וחמשים ובא הלוקח ותבעו בו וא"ל תן לי אותו כור כי אני צריך לדמיו וליקח בו שמן שאני יכול ליקח בדמי הכור עשר מדות שמן וא"ל המוכר הרי יש לך עלי עשר מדות של שמן שהוא דמי הכור של חטין ולאחר כך נתייקר השמן ושוה מאתים זוז אותן עשר מדות ואמר לו הלוקח תן לי אותן עשר מדות של שמן שאני צריך ליקח בדמיהם קטנית שאני יכול ליקח עכשו בדמי השמן עשרים מדה של קטנית וא"ל (הלוקח) [המוכר] יש לך עלי עשרים מדה של קטנית כל זה מותר, וכמו כן אם החליפו בקטנית לפירי אחריני עד שנתרבה לו על הקרן כפלי כפלים אין שם שום איסור כלל כל היכא שאותן פירות מצויות באותו עת ואף על פי שאין ביד המוכר מאותן פירות ולא כלום. אבל אם (הוא עוקר) [היה עיקר] נתינת המעות הלואה שלא היה לשום פירות אין ראוי להחליפו פירות בפירות כמו שאמרנו לעילא אלא היכא שהפירות מצויות ביד המוכר באותן עתים שקבלן על עצמו לתתם ללוקח כגון שהלוה אדם לחברו מאה זוזים והגיע זמנו וא"ל תן לי אותן מאה זוזים שהלויתיך שאני לוקח בהם עשר כורים של חטים וא"ל הלוה הריני מוכר לך עשר' כורים של חטים והם עלי כל זמן שתרצם ולאחר מיכן נתייקרו אותן עשרת כורים חטים ושוים מאה וחמשים ואמר לו המלוה תן לי העשרת כורים של חטים שאני לוקח בהם עשרים כורין של שמן וא"ל הלוה אני אתן לך עשרים כורים של שמן כל זמן שתרצם רואים אם היה ביד הלוה אותו שמן באותה שעה מותר ואם לאו אסור, וכמו כן אם החליפו בפירי אחריני דאם הם באותה שעה ברשות הלוה מותר ואם לאו אסור. וכי היכי דמצי המלוה ליקח מן הלוה פירות ואף על פי שנתיקרו הם, הכי נמי יכול ליקח ממנו דמי הפירות ואף על פי שעלו הפירות דמי כפלי כפלים ממה שנתן לו הוא דכי היכי שלא נאסרו ליטול הפירות שהן שוין כפלי כפלים כך לא אסרו חכמים ליטול הדמים כדגר' [ס' ע"ב] איזהו תרבית המרבה בפירות כיצד לקח הימנו חטים בדינר זהב הכור וכן השער עמד חטים בשלשים דינר ואמר לו תן לי חטי שאני מוכרן ולוקח בהן יין ואמר לו הרי חטיך עשויות עלי בשלשים דינר והרי לך אצלי יין ויין אין לו, ופי' הגמרא שאין זה אסור אלא היכא שעיקרו היה חוב, אבל אם היה עקר נתינת המעות לשום פירות אף על פי שאין לו מותר כדגר' [ס"ב ע"ב] וכי אין לו מאי הוי והתניא אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער יצא השער פוסקין אף על פי שאין לזה יש לזה, ושקלינן וטרינן בה ואסיקנא אמר רבא כי שכיבנא רבי אושעיא נפיק לותי דמתרצנא מתניתין כותיה, דתני רבי אושעיא הרי שהיה נושה בחברו והלך ועמד על גרנו כו' עד לקח בהלואתו ופירשו בגמרא כל מה שהקדמנו להזכיר למעלה שהחוב יכול להחליפו ואף על פי שלא משכן המלוה ואין שם אסור' כלל ודנין עליו כדין מי שמשך והוא שהיו הפירות ברשות הלוה שהוא המוכר בשעת החלוף כשקבל על עצמו וכן כל פרי ופרי בשעת חלופו כשמקבל עצמו. ומה שאין חלוק בין שיטול הפירות בין שיטול דמי הפירות כדגר' [ס"ג ע"א] אמר רבא ש"מ מדרבי אושעיא תלת, ש"מ מעמידין מלוה על גבי פירות ולא אמרינן שלא באסורו ובא לידו וש"מ הוא דיש לו וש"מ איתיה לדרבי ינאי דאמר מה לי הן מה לי דמיהן.
<h2>דף סב:</h2>
דין המלוה את חברו על פירות ידועים ורוצה להחליף אותן פירות בפירות אחריני ודין זה מתחלק לשנים חלקים. החלק האחד אם היה נתינת המעות תחלה כדי שיתן לו בהם פירות שרוצה הלוקח להחליף בין שיהיו לו בין שלא יהיו לו יכול המוכר לקבלן על עצמו ואם היו מצויות באותו מקום כגון שהלוהו מאה זוזים על כור אחד של חטים ולא הספיק למשכו ממנו עד שנתיקר במאה וחמשים ובא הלוקח ותבעו בו וא"ל תן לי אותו כור כי אני צריך לדמיו וליקח בו שמן שאני יכול ליקח בדמי הכור עשר מדות שמן וא"ל המוכר הרי יש לך עלי עשר מדות של שמן שהוא דמי הכור של חטין ולאחר כך נתייקר השמן ושוה מאתים זוז אותן עשר מדות ואמר לו הלוקח תן לי אותן עשר מדות של שמן שאני צריך ליקח בדמיהם קטנית שאני יכול ליקח עכשו בדמי השמן עשרים מדה של קטנית וא"ל (הלוקח) [המוכר] יש לך עלי עשרים מדה של קטנית כל זה מותר, וכמו כן אם החליפו בקטנית לפירי אחריני עד שנתרבה לו על הקרן כפלי כפלים אין שם שום איסור כלל כל היכא שאותן פירות מצויות באותו עת ואף על פי שאין ביד המוכר מאותן פירות ולא כלום. אבל אם (הוא עוקר) [היה עיקר] נתינת המעות הלואה שלא היה לשום פירות אין ראוי להחליפו פירות בפירות כמו שאמרנו לעילא אלא היכא שהפירות מצויות ביד המוכר באותן עתים שקבלן על עצמו לתתם ללוקח כגון שהלוה אדם לחברו מאה זוזים והגיע זמנו וא"ל תן לי אותן מאה זוזים שהלויתיך שאני לוקח בהם עשר כורים של חטים וא"ל הלוה הריני מוכר לך עשר' כורים של חטים והם עלי כל זמן שתרצם ולאחר מיכן נתייקרו אותן עשרת כורים חטים ושוים מאה וחמשים ואמר לו המלוה תן לי העשרת כורים של חטים שאני לוקח בהם עשרים כורין של שמן וא"ל הלוה אני אתן לך עשרים כורים של שמן כל זמן שתרצם רואים אם היה ביד הלוה אותו שמן באותה שעה מותר ואם לאו אסור, וכמו כן אם החליפו בפירי אחריני דאם הם באותה שעה ברשות הלוה מותר ואם לאו אסור. וכי היכי דמצי המלוה ליקח מן הלוה פירות ואף על פי שנתיקרו הם, הכי נמי יכול ליקח ממנו דמי הפירות ואף על פי שעלו הפירות דמי כפלי כפלים ממה שנתן לו הוא דכי היכי שלא נאסרו ליטול הפירות שהן שוין כפלי כפלים כך לא אסרו חכמים ליטול הדמים כדגר' [ס' ע"ב] איזהו תרבית המרבה בפירות כיצד לקח הימנו חטים בדינר זהב הכור וכן השער עמד חטים בשלשים דינר ואמר לו תן לי חטי שאני מוכרן ולוקח בהן יין ואמר לו הרי חטיך עשויות עלי בשלשים דינר והרי לך אצלי יין ויין אין לו, ופי' הגמרא שאין זה אסור אלא היכא שעיקרו היה חוב, אבל אם היה עקר נתינת המעות לשום פירות אף על פי שאין לו מותר כדגר' [ס"ב ע"ב] וכי אין לו מאי הוי והתניא אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער יצא השער פוסקין אף על פי שאין לזה יש לזה, ושקלינן וטרינן בה ואסיקנא אמר רבא כי שכיבנא רבי אושעיא נפיק לותי דמתרצנא מתניתין כותיה, דתני רבי אושעיא הרי שהיה נושה בחברו והלך ועמד על גרנו כו' עד לקח בהלואתו ופירשו בגמרא כל מה שהקדמנו להזכיר למעלה שהחוב יכול להחליפו ואף על פי שלא משכן המלוה ואין שם אסור' כלל ודנין עליו כדין מי שמשך והוא שהיו הפירות ברשות הלוה שהוא המוכר בשעת החלוף כשקבל על עצמו וכן כל פרי ופרי בשעת חלופו כשמקבל עצמו. ומה שאין חלוק בין שיטול הפירות בין שיטול דמי הפירות כדגר' [ס"ג ע"א] אמר רבא ש"מ מדרבי אושעיא תלת, ש"מ מעמידין מלוה על גבי פירות ולא אמרינן שלא באסורו ובא לידו וש"מ הוא דיש לו וש"מ איתיה לדרבי ינאי דאמר מה לי הן מה לי דמיהן.
